החלטה בתיק ת"א 174126-09

1. זוהי בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של צרוף חוות דעת ד"ר רוזן גבריאל, מומחה רפואי בתחום א.א.ג.

2. תביעה זו עוסקת במותו של תינוק כבן שנתיים אשר נפטר (להלן: "המנוח"), כתוצאה מדימום לאחר ניתוח לכריתת שקדים. 

3. המנוח נולד ביום 12.02.04 ובגיל 20 יום אושפז לראשונה בשל קוצר נשימה. בהמשך אושפז מספר פעמים בשל דלקות ריאות וזיהומים חוזרים בדרכי הנשימה.

לאחר פניות מרובות לרופא המשפחה בשל קוצר נשימה, צפצופים ודלקות גרון ושקדים הופנה המנוח על ידי רופא א.א.ג לניתוח כריתת שקדים.

ביום 10.04.06 עבר המנוח הניתוח בבית חולים סורוקה בבאר שבע ושוחרר לביתו למחרת, ביום 11.04.06.

לאחר כ-20 שעות חזר המנוח עם הוריו לבית החולים, בגלל חום גבוה, סירוב לשתות, שיעול ואי שקט. המנוח אושפז ושוחרר ביום 16.04.06, לטענת התובעים, חרף תלונות אימו על דימום, לאחר שדווח כי מצבו הכללי טוב.

ביום 17.04.06 בשעה 05:20 הובא התינוק חזרה לחדר המיון על ידי הוריו, כשהוא ללא דופק, ללא נשימות, ללא לחץ דם. בשעה 05:50 נקבע מותו.

4. התובעים טוענים בכתב התביעה כי הנתבעים התרשלו וכן כי לא קיבלו הסברים מתאימים ומובנים בדבר מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו והאפשרויות החלופיות. 

            התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעתו של פרופ' זוהר ברזילי, מומחה טיפול נמרץ ילדים.

פרופ' ברזילי קבע בחוות דעתו כי נטרם הניתוח שעבר המנוח לא נערך כל בירור כמקובל בתחלואה זו ובמיוחד לפני הניתוח. לאחר הניתוח שוחרר המנוח ללא שנבדק על ידי המנתח, חזר בהתייבשות וחום תוך פחות מיממה, טופל בנוזלים ואנטיביוטיקה, שוחרר ללא בקרה של המוגלובין ובהיותו בביתו החל דמם מאסיבי שכתוצאה ממנו נפטר. ההתנהלות הרפואית הייתה שגויה, כאשר לא לקחה בחשבון את גילו, את מחלתו החריפה בזמן הניתוח, את המשך הדמם ובצורה לא אחראית שחררה את המנוח לביתו, שם דימם למוות.

המומחה מסכם בחוות דעתו כי מותו של המנוח הינו תוצאה של התנהלות רשלנית ולא מקצועית מצד הנתבעים.

5. הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת של פרופ' פורת, מומחה טיפול נמרץ ושל ד"ר הראל, מומחה למחלות וניתוחי א.א.ג. המומחים קבעו בחוות דעתם כי לא ניתן היה למנוע את מותו של המנוח.

6. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 13.06.11, ולאחר שהוגשה חוות דעת משלימה של פרופ' ברזילי המדברת על סיכויי ההישרדות לאחר דימום מסיבי, ניתנה לצדדים הצעת פשרה.

7. עתה, מגיש ב"כ התובע הבקשה דנא, לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות הדעת של ד"ר רוזן, אשר לטענתו תומכת בעילת הרשלנות כפי שפורטה בכתב התביעה.ב ב"כ התובע טוען בבקשתו כי ד"ר רוזן קובע בחוות דעתו כי התובע לא נבדק על ידי רופא א.א.ג טרם שחרורו, אלא נערך ייעוץ בעל פה עמו, כעולה ממכתב השחרור. שכן, לו היה המנוח נבדק על ידי רופא א.א.ג לקראת שחרורו, אין ספק כי היה שם לב לתפליט לא רגיל בצבע ירוק [בניגוד לתפליט הרגיל המקובל בצבע לבן], שהיה במיטת השקד, ומעכב את שחרורו  של התינוק. לו המנוח היה נשאר לבירור התפליט המוזר, היה הדימום נגרם בבית החולים וניתן היה להשתלט עליו בקלות יחסית, לבצע פעולות החייאה ולמנוע את מותו של המנוח.

8. התובעים טוענים כי לחוות דעתו של ד"ר רוזן חשיבות רבה להוכחת טענותיהם, בעוד שלנתבעת לא יגרם כל נזק בשל הגשתה בשלב מקדמי זה של הדיון בתובענה, כאשר יהיה בידיה להגיש חוות דעת משלימה מטעמה.

9. הנתבעים מתנגדים לבקשה. לטענת הנתבעים, כעת, בחלוף כשנתיים ממועד הגשת כתב התביעה וערב הגשת ראיות מטעם התובעים, עותרים התובעים לקבל אורכה להגשת חוות דעת בתחום א.א.ג ולתיקון כתב התביעה. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, אין מקום להיעתר לבקשת התובעים. היעתרות בשלב זה, תוביל לסרבול ההליך. בנוסף טוענים הנתבעים, כי עיון בחוות הדעת אותה מבקשים התובעים לצרף מעלה כי אין בה כדי לקדם את הסוגיות שבמחלוקת בתיק.

דיון

10. תקנה 92 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי:

            "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".